<h1>ספר הנייר הלכ' אותו ואת בנו</h1>
<h2>דף עח.</h2>
וחיה ועוף אינו נוהג דין אותו ואת בנו. והיכא דאישתחיט חיותא דמשכח בגויה עוברה חייה ההוא שרי למשחט בשעתיה, ולית בה משום אותו ואת בנו. ואי אפיק ולד רישיה חוץ לרחמא ושחטיה לאימיה, צריך לשהויי תמני יומי. דכילוד דמי והדר שחיט לה לקרבן. והיכא דשחיט חיותא אסיר למישחט עד תמני יומי ולדה היכא דלא כלו לו חדשיו, אבל כלו חדשיו ביומיה דשחט אימיה אסור למישחט לברא, אבל לאורתא שפיר דמי דלילה הוי התחלה דיומא, ואי שחטיה לאימא בלילה אסור למישחט ברא ביומא דלמחר.
ואומ' רב נטרונאי גאון דגוי אין נאמן בכלו לו חדשיו, והיכא דשחטיה גוי לאימא שרי לישראל למשחטיה ברתא בההיא שעתא מיד. ואי עבר ישראל ושחט אימא וברתה ביומא חד במזיד מלקינן ליה ולאורתא שרי באכילה תרווייהו, בשוגג אכלינן לאימא בשעתא וברתא בלילא. והיכא דשחיט אימא ולא שחט שפיר, ונתנבלה בידו או נוחר או מעקר שרי למישחט ברתא בשעת' דלא שחיטה היא. ולא שנא אי שחט חד גברא תרווייהו או שחט חד אימא וחד ברתא, בתרא מחייב. והיכא דאיכא עגלא או אימרא או גדייא דאישתחיט אימיה ביומיה ואיהו איערב בהדי אחריני ולא ידיע ליעיילינהו בדוכתא ולמחנהו, וכל דפריש מרובה פריש ולישחטינהו, וכי פייש תרי לא לישחטינהו עד למחר. ה"ג. וכן ר"ת מתיר ספק דרוסה שנתערבה באחרות. ובארבעה פרקים בשנה מודיעים אימא מכרתי לשחוט, אינון ד' רגלים, אבל בזמן אחר אין צריך להודיע. אבל אם מכר האב לחתן והבת לכלה צריך להודיע כר' יהודה דיצחק ושמעון פסקו כוותיה [כתובות קי"א ע"ב] וכן בזרע האב. ה"ג.
<h2>דף עח:</h2>
אותו ואת בנו נוהג בזכרים ובנקיבות, בין שחט האב תחילה ואח"כ הבן או איפכא. רב אלפס פי' דדווקא בנתברר האב אז נוהג בזכרים אבל לא נתברר לא, ורבי' מנחם או' דלעולם אינו נוהג אלא בנקיבות. ובאנקלוס תרגם לה ולברה. ואע"ג דכתי' ואת בנו, מי שבנו כרוך אחריו והיינו האם, אבל האב ובנו מותרים ביום אחד דאין הלכה כשמואל דאמר חוששין לזרע האב כחנניא דהא ר' אבא עבד עובדא כר' יהודה בפרידה דאמר אין חוששין, גם ה"ג פסקו דאינו נוהג אלא בנקיבות. והיום הולך אחר הלילה דכתי' ויהי ערב ויהי בקר. הגהה. תניא יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בין בזכרים בין בנקיבות ודין הוא חייב כאן וחייב באם על בנים, מה כשחייב באם על בנים חייב בנקיבות ולא בזכרים אף כשחייב כאן בנקיבות ולא בזכרים. ומה נפשך לומר הרי הוא אומר מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו, מאי אם נפשך לומר וכ"ת אותו זכר משמע הרי הוא אומר בנו, ולחנניא אותו דמשמע זכר וכתיב בנו מי שבנו כרוך אחריו דמשמע נקיבה הילכך נוהג בין בזכרים בין בנקיבות, וק"ל כר' יהודה דפי' דאין חוששין לזרע האב. וכן פי' התרגום ותורתא או שיתא לה ולברה. אמנם גם לזרע האב אמרי' לקמן דספוקי מספקא לן אי חוששין או אין חוששין בין לר' אליעזר בין לרבנן, והתרגום מפרש ללקות דוקא אבל בזרע האב הוי ספיקא, וכן פי' ר"ת. ע"כ.
<h2>דף צה.</h2>
ואומ' רב נטרונאי גאון דגוי אין נאמן בכלו לו חדשיו, והיכא דשחטיה גוי לאימא שרי לישראל למשחטיה ברתא בההיא שעתא מיד. ואי עבר ישראל ושחט אימא וברתה ביומא חד במזיד מלקינן ליה ולאורתא שרי באכילה תרווייהו, בשוגג אכלינן לאימא בשעתא וברתא בלילא. והיכא דשחיט אימא ולא שחט שפיר, ונתנבלה בידו או נוחר או מעקר שרי למישחט ברתא בשעת' דלא שחיטה היא. ולא שנא אי שחט חד גברא תרווייהו או שחט חד אימא וחד ברתא, בתרא מחייב. והיכא דאיכא עגלא או אימרא או גדייא דאישתחיט אימיה ביומיה ואיהו איערב בהדי אחריני ולא ידיע ליעיילינהו בדוכתא ולמחנהו, וכל דפריש מרובה פריש ולישחטינהו, וכי פייש תרי לא לישחטינהו עד למחר. ה"ג. וכן ר"ת מתיר ספק דרוסה שנתערבה באחרות. ובארבעה פרקים בשנה מודיעים אימא מכרתי לשחוט, אינון ד' רגלים, אבל בזמן אחר אין צריך להודיע. אבל אם מכר האב לחתן והבת לכלה צריך להודיע כר' יהודה דיצחק ושמעון פסקו כוותיה [כתובות קי"א ע"ב] וכן בזרע האב. ה"ג.
